הלל הזקן, נשיא ישראל, חי כמאה שנה לפני חורבן בית שני.

הלל ושמאי היו הזוג האחרון מחמשת הזוגות שהעבירו את התורה מאנשי כנסת הגדולה, אחריהם החלה תקופת התנאים. את תורתם קיבלו הלל ושמאי משמעיה ואבטליון.

הלל שימש כנשיא, ושמאי אב בית דין.

הלל תיקן את תקנת ה'פרוזבול'. משמעות התקנה היא שניתן להעביר חובות לבית הדין, וממילא לא חל עליהם חוק השמיטה הקובע שכל ההלוואות בטלות בסוף השנה השביעית. התקנה נועדה לסייע לעניים, שהתקשו לקבל הלוואות כשהתקרבה שנת השמיטה.

"אמרו עליו על הלל שלא עזב דברי חכמה שלא למדה, אפילו כל הלשונות, אפילו שיחת הרים וגבעות ובקעות, שיחת עצים ועשבים, שיחת חיות ובהמות, שיחת שדים ומשלות – הכל למד. כל כך למה? משום: 'ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר'"

על תלמידיו נאמר: "שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן. שלושים מהן ראויים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו, ושלושים מהן ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון. עשרים בינונים, גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולם רבן יוחנן בן זכאי" [סוכה כח, א].

אמרותיו

"הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" [אבות א, יב].

"אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי" [אבות א, יד].

"הלל אומר: אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע, ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה" [אבות ב,ד].

לדמותו של הלל

מסירות נפשו של הלל על התורה

"תנו רבנן: עני ועשיר ורשע באין לדין, לעני אומרים לו, מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל? – אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק. חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו, אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת הייתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר, אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו עליו רום שלוש אמות שלג. פרקוהו והרחיצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת" [יומא לה, ב].

יהי רצון ונלמד ממידותיו של הלל הזקן…

פעם, בערב שבת אחד, התערבו ביניהם שני אנשים, ואמרו: כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז. הלך אחד מהם, עבר על פתח ביתו של הלל, ואמר: מי כאן הלל, מי כאן הלל? התעטף הלל, יצא אל האיש, ואמר לו: בני, מה אתה מבקש? שאל אותו האיש: מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות? ענה לו הלל: בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להם חיות פקחות. וכך הלך האיש וחזר כמה וכמה פעמים, ובכל פעם התעטף הלל, יצא לקראתו וענה לו על שאלותיו. בסופו של דבר שאלו האיש: אתה הוא הלל שקורין אותך נשיא ישראל? אמר לו: הן. אמר לו: אם אתה הוא, לא ירבו כמותך בישראל. אמר לו: בני, מפני מה? אמר לו: מפני שאבדתי על ידך ארבע מאות זוז. אמר לו: הוי זהיר ברוחך. כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ארבע מאות זוז וארבע מאות זוז – והלל לא יקפיד [שבת ל, ב – לא, א][1].

"לא יהא אדם קפדן בתוך סעודה. ומעשה בהלל הזקן שעשה סעודה לאדם אחד, ובא עני ועמד על פתחו. אמר לאשתו, אשה אני צריך להכניס, ואין לי פרנסה כלום. נטלה אשתו של הלל כל הסעודה ההיא, ונתנה לו, ואחר כך לשה עיסה אחרת, ובשלה אילפס אחר, ובאת והניחה לפניהם. אמר לה [הלל]: בתי, מפני מה לא הבאת לנו מיד? סחה לו כל אותו המעשה. אמר לה: בתי, אף אני לא דנתי אותך לכף חובה אלא לכף זכות, שכל המעשים שעשית לא עשית אלא לשם שמים" [מסכת דרך ארץ, פרקי בן עזאי ד, ב].

איך מגיעים לציון?

בצד שמאל של הכניסה לחצר הרשב"י יורדים במדרגות ובשביל המגיע לאחר כ-150 מטר למערת הלל הזקן.

לאחרונה סללו כביש גישה מתוך המושב, עד לחניון שלצד מערת הלל.